שרי סוואמי שיבננדה
ספר מסות רוחניות
על המטרה הנעלה של חיי האדם
והאמצעים להשגתהת
תרגום – עמוס רשף
פרק 17 – ברהמן – המציאות המוחלטת
בְּרָהְמָן הוא מסתורין גדול ועדיין הוא האמת הפשוטה, הברורה. ברהמן הוא נשמת נשמתנו. הוא עצם העצמי שלנו. הוא השליט הפנימי. הוא זה השוכן בקרבנו. הברהמן הוא מושל העולם. הוא העצמי העליון. הוא הריבון. הוא אינו משתנה. הוא היישות הקוסמית. הוא העצמי של היקום. הוא המטרה הגדולה של הידיעה. הוא המקלט העליון.
המילה ברהמן נגזרת מהשורש בְרִימה שפירושו להתרחב, להיעשות ענק, למלא כל חלל, להיות שלם ומושלם. קיימת מציאות ניצחית בקרב השינוי. אותה מציאות מתמשכת היא ברהמן או המוחלט. ברהמן הוא השתי וערב של מארג העולם הזה.
לאוקיינוס הנרחב יש רק טעם אחד של מלח. כך גם ליקום כולו יש רק טעם אחד, טעם האַטְמָן[1]. כל התווים המוזיקליים, בין בנגינת תופים ובין בנגינת כל כלי מיתר שהוא, אינם אלא תנודות של גלי קול. בדומה לכך כל מה שנראה או מורגש במהלך השינה או הערות אינו אלא תודעה, ותודעה היא אטמן או ברהמן.
ברהמן הוא אינטליגנציה אין-סופית. הוא מסה של תודעת נועם. שמו הוא סָט[2]-צִ'יט[3]-אַנָנדָּה[4]. משכנו הוא תודעה טהורה. שפתו היא שקט. הֱיֵה שקט, הוא מדבר. דבר, הוא אילם. אינך יכול לתפוש אותו. אוקיינוס אפשר להשוות רק לאוקיינוס. אַקָשָה[5] אפשר להשוות רק לאקשה. כך גם ברהמן או המוחלט ניתן להשוות רק לברהמן לבדו. תשובה הניתנת במילים ביחס לנצחי היא אשליה. הנצחי הוא מעבר לדיבור ולשכל.
ברהמן מתעלה מעבר לזמן, חלל וסיבתיות
ברהמן לא ניתן להוכחה. קיומו קודם לשלב ההוכחה. הוא בסיס ההוכחה. הוא ההוכחה של עצמו. ברהמן או המוחלט הוא הסיבה לכל, אך הוא עצמו נטול סיבה. הוא המקור של הבריאה כולה. ברהמן או המוחלט הוא מעבר לזמן, חלל וסיבתיות. זמן נגרם על-ידי רצף של אירועים. זוהי בריאה מנטלית. כיצד יכול להיות זמן בנצחי? חלל הוא המרחק שבין שני עצמים. כיצד יכול להיות חלל כאשר אתה מרגיש ורואה את העצמי בכל מקום? בעולם זה יש סיבה לכל דבר. הזרע הוא הסיבה לעץ וכן הלאה. כיצד יכולה להיות סיבה לברהמן שהוא הסיבה חסרת הסיבה, בעל קיום עצמי, שהוא איננו תוצאה של דבר?
העיקרון של נטי-נטי (לא זה – לא זה)
לא ניתן לתאר את ברהמן כלל. אפשר לתארו במילים רק כ-"נֵטִי, נֵטִי ""לא זה, לא זה". הדבר שאינו דומה לזה או לאחר הוא ברהמן או המוחלט. אתה יכול לשלול או לדחות את כל השמות או הצורות באמצעות תורת ה: "נטי, נטי", אך אינך יכול להעלים את ברהמן או המוחלט, את המסד. שְשָה[6] או מה שנותר לאחר השלילה או הדחייה הוא ברהמן או המוחלט. אין דבר בעולם מלבד העצמי, האטמן. הכל הוא ברהמן ואין בלתו". אני", "אתה", "הוא", "זה", "כאן", "שם", "עכשיו", "אחר-כך" – לכל אלה אין משמעות ממשית.
אטמן הוא מהות הכל
אטמן או העצמי לא נמצא במקום אחר. הוא העצמי הפנימי ביותר שלך. קטן מהקטן ביותר, עצום מהעצום ביותר, זהו האטמן השוכן בלב. הוא נשמתה של הנמלה. הוא נשמתו של הפיל. הוא נשמת היקום. הוא נשמת-על גם כן. הוא נשמתו של החוטא וגם של הקדוש. הוא נשמתה של הנשמה, הוא הנשמה העליונה. הוא הפּוּרוּשָה[7] העליונה. הוא צָ'אִיטָניָה[8].
היוֹדע והידוּע אחד הם. אלוהים ואני אחד אנו בתודעה. גִּ'יוָוה[9] וברהמן אחד הם במהותם. נשמת החתול ונשמת העכבר אחת הן. מהות השמש והירח אחת הן. קיימת רק מהות אחידה אחת בכל הצורות. אותה מהות היא המוחלט או האלמותי. אותה מהות היא האטמן, ברהמן או האין-סופי. ברהמן הוא חסר צורה. התודעה היא חסרת צורה. הנועם הוא חסר צורה. השלום הוא חסר צורה.
הבסיס לשמות ולצורות
בעולם הנגלה של שמות וצורות, צבעים, תבניות, גדלים וקולות נחוץ להבדיל בין הפרטים השונים. אך ברהמן הוא מהות אחת אחידה של נועם, שלווה וחוכמה. לא ניתן לחלקו לגורמים. הוא זהה בכל מקום. הוא אין-סופי וחסר תנועה, וככזה הוא חסר צבע, דמות או צורה. ברהמן הוא חסר צורה בין כל הצורות. הוא חסר גוף בין כל הגופים. הוא חסר שם בין כל השמות. בד הציור הוא הבסיס. עליו מצוירות תמונות שונות. תמונות אינן אלא צבעים. לתמונות אין קיום נפרד מבד הציור. אין תמונות שקיומן נפרד ממסך הקולנוע. ברהמן או המוחלט הוא הבסיס. על בד הציור של ברהמן נרשמים שמות וצורות. אין להם קיום ללא ברהמן. הרי לך בד לפניך. הבד אינו אלא סיבים. בד הוא רק שם. אין לבד קיום נפרד מסיבים. אם תסיר את הסיבים, הבד ייעלם. הסיבים אינם אלא כותנה. אם תשרוף את הסיבים הם יצטמצמו לכדי אפר. בד, סיבים, כותנה ואפר, כולם קיימים. קיום הוא אספקט הסָט2 של ברהמן. אינטליגנציה זורחת בכל האובייקטים. זהו אספקט הצִ'יט3 של ברהמן. אתה אוהב את הבד הארוג מסיבי הכותנה. זהו אספקט האַנָנדָּה4 או הנועם של ברהמן. סט-צ'יט-אננדה היא המציאות היחידה. בד, סיבים וכותנה הם תופעות כוזבות. שמות וצורות הם אשליות.
ברהמן או המוחלט הוא אחד, מושלם והווה-בכל. הוא קיים בכל השמות והצורות. הוא חובק-כל. הוא מכיל בתוך עצמו את מלוא היקום הזה. הוא האור הפנימי או התודעה הטהורה.
טבעה של התודעה הטהורה
תודעה טהורה היא מודעות טהורה. אין כאן מחשבה או תפישה. אין כאן "בפנים" או "בחוץ". זוהי תמצית אחידה של נועם מלא אינטליגנציה. אין כל שוני בין המודעות לטוֹם או לג'וֹהן. המודעות היא אחת. קיים שוני רק בחפצים המתקיימים בחלל. בתודעה טהורה אין לא חלל ולא זמן. תודעה טהורה היא אין-סופית, בלתי משתנה, מעבר לסיבה ולתוצאה, מעבר לטוב ולרע. היא חסרת תשוקה ומשום כך מושלמת, טהורה וחופשיה. תודעה טהורה קיימת לנצח. תודעה טהורה אינה פיזית או שכלית. זוהי תודעה מוחלטת שבה תלויות התפישה הפיזית והמנטלית.
אין כל חשיבה בתודעה טהורה. קשה לתפוש זאת. אין כל משחק של חושים בתודעה טהורה. אין בה לא ראייה ולא שמיעה. אין כאן כל תפישה. זוהי מסה של חוכמה. זה הבּהוּמָה[10] או האין-סוף שבו אין רואה ואין יודע. זהו רק הדבר כשלעצמו. זוהי ידיעה עצמית טהורה מעבר להשגת החושים, ההכרה והשכל. תחושת האני נעלמת כאן לחלוטין. תודעה ברהמית זורחת מעצמה בתפארת הזוהרת של עצמה.
טוּרִיָה או המצב הרביעי
קיימים שלושה מצבי מודעות והם: ערות, חלימה ושינה עמוקה. קיימת תודעה עליונה אחת משותפת שמאחדת בין שלושת מצבי המודעות הללו והיא הבסיס של אותם מצבים. זאת הסיבה לכך שכאשר אדם מתעורר הוא זוכר את הנועם שבשינה עמוקה. אותה תודעה מאחדת, קבועה ואין-סופית היא ברהמן, או טוריה או המצב הרביעי, שהוא תודעה טהורה או מוחלטת. שאם לא כן, זה שישן, זה שחולם וזה שמתעורר יהיו ישויות נפרדות.
מצב היקיצה נעלם במהלך שלב החלימה. כאשר אתה מתעורר לא מתרחשת חלימה. במהלך שינה עמוקה אין מצב של יקיצה וגם לא מצב חלימה. וכך מצבים אלה מתעתעים. סָט או ברהמן תמיד קיים. המצב האחד המאחד בין כל שלושת המצבים האלה, כלומר הטוּרִיָה, מתקיים תמיד כבסיס של שלושתם. מצב הטוריה הוא המציאות היחידה. הוא העד הדומם של שלושת המצבים. הוא נפרד משלושת המצבים. טוריה הוא ברהמן או המוחלט.
הכרה וברהמן
המוחלט הוא תמיד העד הסובייקטיבי. הוא עצמו לא יכול להפוך למושא התפישה. אם אטמן היה הופך למושא התפישה, היה הופך לאובייקט מוגבל. אטמן הוא תמיד היודע, המתנסה או העד. ההכרה יכולה לדעת רק עצמים חיצוניים. כיצד יכולה ההכרה לדעת את היודע? אינך יכול לקפוץ מעל לראשך. האש אינה יכולה לשרוף את עצמה. ברהמן הוא הסיבה. הכרה היא תוצאה. ברהמן הוא נצחי. ההכרה מוגבלת. כיצד יכולה התוצאה לדעת את הסיבה לה? כיצד יכול החלק לדעת את השלם? כיצד יכול המוגבל לדעת את האין-סופי?
לימוד מספרים והגשמה
אינך יכול לדעת את ברהמן או המוחלט באמצעות הכלי המוגבל, השכל. השכל שואב את כוחו ואורו מהמקור, מברהמן, מהנשמה העליונה. השכל יכול לדעת רק את הטבע והתכונות, כגון צבע, צורה וכד' של חפצים הנתפשים באמצעות החושים. אבל הוא לא יכול לדעת את היודע. הבנה שכלית של טבעו של הברהמן, לימוד בלבד של האופנישדות או ידע תיאורטי של ברהמן אינם יכולים לאפשר לך הגשמה עצמית או חירות. השכל והחושים חייבים להפסיק לפעול. האני חייב להתמזג אל תוך אוקיינוס הנועם. הנשמה האינדיבידואלית חייבת להתאחד עם הנשמה העליונה. רק אז יגיע השואף הרוחני לגאולה.
אי-אפשר להגיע אל ברהמן או אל המוחלט כפי שאדם מגיע לכפר. הכפר הוא חיצוני לך, אך ברהמן נוכח בכל. הוא נמצא בכל מקום. הוא העצמי או האטמן הפנימי ביותר שלך. ההכרה נמסה בברהמן. הנשמה האינדיבידואלית מתאחדת עם הנשמה העליונה או עם המוחלט, בדיוק כפי שהטיפה מתאחדת עם האוקיינוס.
הזהות בין הג'יווה וברהמן
הנשמה האינדיבידואלית והנשמה העליונה זהות במהותן. זוהי התורה הבסיסית של הוֵדנטה. במבט ראשון מושג זה אינו קל להבנה. מאיה, הכוח המַשְׁלֶה של אלוהים, מסתירה את טבעו האמיתי של העצמי העליון ומציגה חלק ממנו כנשמה פרטית, ג'יווה. אך מצב זה אינו ממשי. שום שינוי אמיתי לא התרחש. זוהי רק מראית עין. זהו מסתורין גדול.
ניצוץ הוא רק אש. גל או בועה הם רק מים. טבעת או צמיד הם רק זהב. הנסיך הוא רק המלך לעתיד. כך גם הג'יווה או הפרט אינם אלא פָּרָה בְּרָהְמָן[11] או המוחלט. אתה באמת מלא חוכמה. אך אתה חושב ומרגיש: "אני בור ועם הארץ; איני יודע דבר". הדבר נובע מהאַווִידְּיָה[12]. אתה באמת היפה שביפים. אתה מעניק יופי לכל הצורות. אתה מאיר את השמש, את הירח ואת הכוכבים, אך דעתך מוסחת בגלל צבע קטן. הפכת לעבד של צורות פיזיות. איזה מצב עצוב ומצער! אתה באמת שליט השליטים, אך הפכת לקבצן בשל תשוקות שונות. אתה באמת האין-סופי, אך באמצעות הזדהות עם גופך אתה מרגיש: "אני מטר שישים וחמש". אתה באמת מעבר לזמן. אתה נצחי, אך אתה אומר: "אני בן שלושים". אתה באמת אלמותי. אל המוות יָאמָה מפחד ממך פחד מוות. הוא מתרוצץ הלוך ושוב למלא את פקודותיך. אך אתה מפחד מהמוות. התעלה מעל כל המגבלות והבן: "אני ברהמן אין-סופי".
מלא את הכרתך במחשבות על ברהמן. חשוב על ברהמן. הרהר בברהמן. עשה מדיטציה על ברהמן. התמסר רק לברהמן, בְּרָהְמָה-פָּרָיָאנָה[13]. מצא מקלט בברהמן. נהל בכל זמן שיחות על ברהמן עם שואפים רוחניים. התמזג אל תוך הברהמן. התבסס בתוך הברהמן. אפשר להכרתך ולפּרָנָה[14] שלך להיספג בברהמן. זהו בְּרָהְמָבְּהיאַסָה[15] או נִיאַנָבְּיָסָה[16] או בְּרָהְמָה-צִ'ינטָנָה[17] או סָדהָנָה[18] וֵדנטית.
18. בריאה
היקום הוא תעלומה. איש לא יכול לומר כיצד הוא נוצר. ברִיג וֵדָה[19] תמצא כתוב: "מי יודע כאן, מי כאן יכול לומר מתי נוצר כל היקום הרבגוני הזה? אפילו הדְּוָוֹת[20] מאוחרות לו; מי אפוא יודע מתי הוא נוצר?"
ישנם המחזיקים בדעה שהיקום נוצר מהרִיק על-פי צו אלוהי וכי הוא יפקע לרִיק בזמן ההתמוססות הקוסמית. המדענים אינם תומכים בעיקרון הבריאה הזה של יש מאין. הם טוענים בצורה נחרצת שמה שקיים היום היה קיים מאז ומעולם וימשיך להתקיים לעד בצורה זו או אחרת. בפילוסופיה של הסָנקהיָה[21] תמצא בין היתר: "זה שקיים לא יכול להיווצר ממה שאינו קיים". גם הגיטה מצהירה: "קיום לא יכול להיווצר מאי-קיום, ומה שקיים לא יכול להפסיק להתקיים. האמת לגבי שניהם הובחנה בבירור על-ידי החוזים".
דבר לא יכול להיווצר משום דבר. דבר יכול להיווצר רק מדבר אחר. העשב צומח מהאדמה ונספג לתוך האדמה. וכך, היקום הזה נוצר מבְּרָהְמָן[22], שוכן בברהמן ונספג לתוך ברהמן.
הגורם ליקום הזה
בהתחלה, ברהמן שהוא אחד שאין שני לו, היה קיים לבדו. כאשר החשכה כיסתה את החשכה היה רק קיום. בברהמן היתה סְפָּנדָּנָה או תנודה לפני שהיקום הוקרן מתוכו. זוהי הסָנקָלפָּה[23] של ברהמן. הוא חשב או רצה: אֵקוֹהָם בָּהוּ שִיאַם – "אני אחד, מי ייתן ואהיה רבים". תנודה זו זהה לזרע הטמון באדמה ומתחיל לתפוח כאשר הוא רווי במים. ואז היקום כולו הוקרן.
כשם שלהטוטן פשוט ורגיל יכול לגרום למנגו, פירות, כסף, ממתקים, ארמון דמיוני ועוד להופיע על-ידי אִינדרָגָּ'לָה[24] או סָמוֹהָנָה-וִידיָה[25], האם הוא – השליט הכל-יכול, היודע-כל – לא יכול לברוא את העולם חסר הערך הזה למען השעשוע שלו? כשם שמלך בן תמותה מקשט את ארמונו ברהיטים, תמונות, חפצים נדירים, גן, מזרקה וכו', האם האל לא יכול לרהט את העולם הזה בנוף יפהפה, שמש זוהרת, ירח וכוכבים, נהרות אדירים ואוקיינוסים?
טבעו של תהליך הבריאה
העולם הנגלה הוא מעשה הלהטוטים של אלוהים. העולם הזה אינו תוהו ובוהו. היקום הזה הוא מוסד אלוהי מאורגן להפליא. העולם הוא צלו של אלוהים. ברהמן ברא את העולם הבלתי ייאמן הזה באמצעות המָאיָה[26] לשם הלִילָה[27] או המשחק שלו. הופעתו של היקום הזה היא תוצאה של כוח הנקרא מאיה, בעזרתו המוחלט, בלי לעבור שום שינוי בתוכו או בעצמו, מופיע כרצף של תופעות משתנות תמיד המותנות בזמן ובחלל.
ברהמן הקרין את העולם הזה בלי להיות מושפע בשום דרך שהיא. המוחלט אינו מושפע מתהליכי היקום המתרחשים בתוכו, ממש כפי שהשמים אינם נרטבים מהגשם היורד מהענן. הברהמן האחד יכול באמצעות השָׁקטִי[28] שלו לעטות אין-ספור צורות ושמות, להידמות ולהופיע כרבים. בו עצמו לא חל שום שינוי. העולם הוא לא יותר מאשר מראית עין. לברהמן לא דרושים מכשירים או ידיים כדי ליצור את הצורות הללו. הוא צָ'אִיטָניָה[29], אינטליגנציה מוארת מעצמה. הוא יכול לברוא אין-ספור עולמות מתוך רצון גרידא.
כפי שהיכולת הטמונה בזרע מצמיחה עץ, כך גם הסְוָובּהָוָוה[30] או היכולת הטמונה בברהמן, בוראת את העולם הזה. יכולת ההקרנה מתקיימת יד ביד עם הקיום.
אלוהים והיקום
היקום הזה כולו הוא גופו של אלוהים. כל העולם הזה כולו הוא אלוהים או וִירָט סוָורוּפָּה[31]. העולם הזה אינו עולם של חומר מת אלא נוכחות חיה. ברהמן או המוחלט מפגין את עצמו כעולם באמצעות צורות. הבריאה היא התבטאותו העצמית השופעת נועם של האחד.
מלך אחד התחפש לקבצן לשם שעשועו האישי. חכם אחד שיחק תפקיד של טיפש לשם שעשועו האישי. וכך העולם הזה הוא משחק הלִילָה של ברהמן.
ברהמן מופיע כעולם. זהו רק ברהמן לבדו הבוהק כעולם החפצים הססגוני. ברהמן בעצמו מופיע כאבן, עץ, כוכבים וכו'. המודעות האחת מופיעה כיקום של ריבוי. ממש כפי שאדם אחד מופיע בחלום כאנשים רבים, כך גם האלוהים האחד קיים כרבים. היקום כולו במהותו הוא ברהמן בלבד. כל זה הוא רק ברהמן, מופיע בברהמן ודרך ברהמן. האדמה, האוכל, האש והשמש הם צורות של ברהמן. מזרח, מערב, צפון ודרום הם חלקים של אלוהים. השמים, גן עדן והאוקיינוס הם חלקים של ברהמן. נשימה היא חלק מברהמן. ראייה היא חלק מברהמן. שמיעה היא חלק מברהמן. ההכרה היא חלק מברהמן. החיים האלו הם ברהמן. ברהמן, או האמת, הוא התמצית ממנה שואב היקום הזה את קיומו, שממנה הוא נולד ולתוכה הוא ייטמע בסופו של כל אחד ממחזורי הקיום.
תוצאה אינה קיימת בנפרד מהסיבה שלה. הכד אינו קיים בנפרד מהחימר. היקום הזה אינו קיים בנפרד מברהמן. אין לו זכות קיום עצמאית. הוא מאוחד עם ברהמן.
אם יש לך נר דולק ואיתו אתה מדליק אלף נרות אחרים, האם האור הראשון אינו מאיר בכל הנרות האחרים? כך זה עם אלוהים. מבריאתו את הכל הוא נמצא בכל הנשמות, בנשימה ובקיום. העולם מלא בזוהרו, תפארתו וגדולתו של אלוהים. ממש כפי שעסיס קנה הסוכר ממלא את כל קנה הסוכר, כפי שהמלח מתפשט במים כאשר גוש מלח נמס בתוכם, כפי שהחמאה נמצאת בחלב, כך גם ברהמן ממלא את כל הדברים, חיים ודוממים.
ברהמן הוא אחד. ההתגלמויות הן רבות. האחד היה לרבים. כפי שאלפי הגיצים העולים מהאש הבוערת דומים זה לזה, כך גם מברהמן האחד הבלתי מתכלה נוצרים כל בעלי-החיים הנושמים, כל העולמות, כל שוכני העולמות העליונים וכל הישויות.
האבולוציה של היסודות
מכוח רצונו, אלוהים, המהות הבסיסית שאינה מתפרקת או המציאות של היקום, נתן את הדחף הראשון לטבע והוציא אותו משיווי המשקל הראשוני שלו, כדי שיתפתח בהדרגה לאותן קטגוריות ויסודות שהיו נחוצים להתהוות היקום הנוכחי.
ראשון התפתח האַקָשָה[32]. מדוע היה האַקָשָה הראשון להתפתח? משום שבלי חלל לא יכול להתקיים דבר. הפּרָנָה[33] פעלה בחלל. היא חוללה שם סְפָּנדָּנָה או תנודה. בכל מקום בו יש תנודה חייבת להיות תנועה. התנועה היא התכונה של האוויר. לכן האוויר נוצר מהאקשה. התנועה מייצרת חום. לכן האש נולדה מוָיוּ או מהאוויר. כשיש חום נוצרים מים. ביום חם הגוף מזיע. לפיכך המים נולדו מהאש. בכל מקום בו יש מים יש גם מזון. אדמה היא אַנָאם או מזון. מכאן שהאדמה נוצרה ממים.
ככל שהיסוד עדין יותר כך עוצמתו גדולה יותר. המים חזקים יותר מהאדמה משום שהם עדינים יותר מהאדמה. המים מסירים את האדמה. האש חזקה יותר מהמים משום שהיא עדינה יותר מהמים. האש מייבשת את כל המים. האוויר חזק יותר מהאש משום שהוא עדין יותר מהאש. האוויר מלבה את האש. אֶתֶר או אקשה חזק יותר מהאוויר משום שהוא עדין יותר מהאוויר. האוויר נמצא באקשה. אקשה הוא התמיכה באוויר. האוויר נולד באקשה, האש נולדה מהאוויר, המים נולדו מהאש, האדמה נולדה מהמים. כאשר היקום עובר פּרָלָיָה[34], האדמה מופחתת או מתערבבת לתוך המים, המים לתוך האש, האש לתוך האוויר והאוויר לתוך האקשה.
העולם כולו, הגופים הגסים של ארבעת סוגי הקיום, כלומר אוּדבָּהִיגָּ'ה או הצומחים מהזרעים, סְוְודָגָּ'ה[35] או אלו הנולדים מזיעה, אוֹוִיפָּרוֹאוּס או אלו הבוקעים מביצה, ווִיוִויפָּרוֹאוּס או אלו הנולדים מרחם וכל העצמים הגורמים להנאה נוצרו מחמשת היסודות.
תורת האי-בריאה – אג'טי-וָדה
מאחר ואנשים שהכרתם גסה אינם יכולים להבין את התיאוריה של האַגָּ'טִי-וָדָּה[36] או אי-בריאה, ניתן עבורם סוג זה של סְרִישׁטִי-קרָמָה[37]. אם תלמד את תורת האג'טי-ודה, שהוצגה על-ידי גָּאוּדָּפָּדָּה בקָרִיקָה שלו, תמצא שהעולם הזה לא קיים בעבר, בהווה ובעתיד. את תורה זו יכולים להבין רק שואפים רוחניים ברמה הגבוהה ביותר, החיים חיי פרישות ומודטים.
אם תישאר באַללָהאַבָאד במשך שישה חודשים, תשכח הכל על אודות מָדרָס שהיא מקום הולדתך. מָדרס אינה קיימת עבורך כשאתה חי באללהאבאד, ואללהאבאד אינה קיימת עבורך כשאתה חי במדרס. העולם הזה הוא לא יותר מאשר אוסף של סָמסקָרות[38] שנוצרו על-ידי ההכרה.
אם על-ידי סָדהָנָה[39] וסָמָדהִי[40] אתה יכול להשמיד במודע את ההכרה, העולם הזה נעלם. הוא כולו רק ברהמן. נעל עצמך בחדר למשך שבועיים ווָתר על קריאת עיתונים. השקע עצמך עמוק במדיטציה וראה האם העולם קיים אם לאו?
העולם הוא יצירה מנטלית
רק מצב הערות מציג לנגד עינינו את הבריאה הזו. היקום הזה אינו אלא מצב של ההכרה, התפתחות עצמית של ברהמן, הסיבה ליקום.
התנועה או הרטט של הפרנה מניעים את ההכרה. התנועה של ההכרה מייצרת את היקום. ההכרה מגלה את עצמה כעולם החיצוני. שמות וצורות מתעוררים הודות לוִיקשְׁפָּה-שָׁקטִי[41], אחד מכוחותיה של המאיה. כוח הויקשפה פועל גם במצב של גָּ'גרָט[42] וגם במצב של סוָופּנָה[43]. כל העולם הזה מוקרן רק בגלל כוח זה. בשינה הוא נעלם.
במצב של שינה עמוקה אינך חווה את העולם הזה משום שאין הכרה. דבר זה מראה באופן ברור שהעולם יתקיים רק אם ההכרה תפעל, וכי רק ההכרה לבדה יוצרת את העולם הזה. העולם הוא יצירה מנטלית. אין עולם בשינה. העולם אינו קיים בסמדהי. העולם אינו קיים עבור החכם. בשל הסיבה הזו מצהירים השׂרוּטִיס[44] שהעולם הזה הוא מָנוֹמָטרָם גָּ'גָּט[45], מָנאַה קָלפִּיטָם גָּ'גָּט[46].
המָנָס[47] הנסער תמיד, שבא לידי קיום מתוך ברהמן הלא יתואר, יוצר את העולם בהתאם לסָנקָלפָּה5 או למחשבות שלו. אחיזת העיניים של היקום נובעת מהסנקלפה של המנס. באמצעות הסנקלפה של המנס מופגן קיומו של העולם הזה, ועל הסנקלפה הזו אתה נדרש לוותר אם אתה רוצה להמריא אל המציאות האחת שמעבר לעולם.
עם צמיחת הסנקלפה הפעוטה ביותר יופיע העולם. עם הכחדת זו גם האחרון ייעלם. עם השמדת הסנקלפה תיעלם כל תפישת ההבדלים בין הרוֹאה לנִראה, ואז מציאותו של ברהמן תתחיל לזרוח ללא הפסקה. אז צללי כל היקום, הנעים והקבועים, ייספגו לתוכו במצב של חוסר שניות. כאשר ההכרה מפסיקה לחשוב העולם נעלם ומשתרר נועם בל יתואר. כשההכרה מתחילה לחשוב מיד מופיע העולם מחדש ועמו הייסורים.
עם ההתעמקות במושג "אני" תתייצב כל רכבת המחשבות על היקום. אחרת כל היקום ייעלם מיידית כמו האפלה מפני השמש. ההכרה ו"אני" אחד הם. השמד את ה"אני" – אז תושמד ההכרה. כאשר ההכרה, שהיא כלי הידיעה, התפישה והפעילות נעלמת, נעלם איתה גם העולם האישי.
הדרמה הקוסמית
עולם תחושה זה אינו אלא תוצאה של הרצון האלוהי, הנראה כמציאותי בשל פעולתה של ההכרה. לפני שאתה כותב דרמה אתה רואה בעיני רוחך תמונה חיה של כל המחזה. אז אתה כותב אותו ברצף בארבע מערכות. כאשר מעלים אותו על הבמה הוא מוצג ברצף, חלק אחרי חלק. באותה הדרך היקום ותנועותיו הם תמונה מנטלית חיה בהכרה הקוסמית, בהכרתו של אִישוָורָה[48].
עבורו אין "עבר" ואין "עתיד". הכל עבורו הוא "הווה". אין עבורו "קרוב" ואין "רחוק". כל מקום הוא "כאן". כל זמן הוא "עכשיו". המאורעות מתרחשים ברצף על בימתו של המחזה העולמי הארוך עם התקדמותו של הזמן.
אטומים מסתובבים ללא הפסק. ישן הופך לחדש וחדש מתיישן. במציאות אין דבר כזה ישן, אין דבר כזה חדש. הגִּ'יווֹת[49] עם הכרתן האישית, עדות להתרחשויות ברצף. אבל האישוורה מבין את כל המאורעות כהרף עין. הוא יודע-כל. הוא מבין-כל. הוא מכיר כל פרט ופרט בבריאה שלו. עולם החושים הזה זורח כאַטמָה-סָנקָלפָה[50]. ההכרה הקוסמית יוצרת את המאיה. ההכרה האישית תופשת את הדברים תחת אשליה.
מדוע ברא אלוהים את העולם הזה?
התשובות לשאלה "מדוע אלוהים ברא את העולם?" אינן משביעות רצון מאוד. לשם תפארתו האישית? אנחנו לא יכולים לייחס לו כל-כך הרבה גאווה. בשל האהבה לאנושות? איך הוא יכול לאהוב משהו לפני שהוא קיים ואיך אפשר לקרוא אהבה לבריאתם של מיליונים לחיי סבל וכאב אין-סופי? בריאת העולם היא צורך מוסרי. היא באה להניב לנשמות פירות של התנסות ולעזור להן להגיע להבנת אלוהים. משאלתו של אלוהים היא לספק ליצירתו את כל הדרוש לה כדי שתוכל להגיע למודעות של קיומו.
השאלה "מדוע אלוהים ברא את העולם?" היא אַטִי-פָּרָשנָה או שאלה טרנסצנדנטלית. ההכרה הסופית אינה יכולה לענות עליה תשובה נאותה. ההיגיון יכול לענות רק על שאלות הקשורות לחיי העולם הזה. השאלה עצמה היא שגויה. מה גורם לאַווִידְּיָה[51], למאיה ולסָמסָרָה[52]? זוהי אטי-פרשנה. כשאתה חוקר את הסיבה אתה משתמש לרעה באיבר המנטלי הפנימי של הסיבתיות כדי לחדור לתחום שלא נועד עבורו, והוא לא מסוגל לפעול בו. אתה כאן בבוּרות, כאב וייסורים. אתה יודע את הדרך להיפטר מהם. השאלה לגורם להם היא חסרת היגיון.
הכרה סופית וגסה שמותנית בזמן, בחלל ובנסיבתיות אינה יכולה להתמודד עם ה-למה וה-איך על אודות היקום, שאלה שמעבר לתפישה. על השאלה הזו לא ענה איש מעולם, באף שָׁסטרָה[53] ולא אף חכם או אַצָ'ריָה[54]. אל תייגע את הכרתך בנקודה זו. לעולם לא תוכל למצוא פתרון לבעיה זו. המָאוּגָּ'ה[55] של ברהמן שברא את היקום הזה הוא הלִילָה-וִילָסָה[56] שלו. הוא המאיה שלו. הוא הסְוָובּהָוָוה12 שלו.
אתה פשוט מבזבז לריק את האנרגיה והזמן שלך כשאתה נכנס לוויכוחים לוהטים על השאלה "מדוע אלוהים ברא את העולם הזה?" "האם העולם אמיתי או לא?" זה לא ישנה לך דבר אם העולם אמיתי אם לאו. לא תרוויח דבר משמעותי מן המחלוקות הללו. יהיה עליך לצלול עמוק לתוך חדרי לבך, תוך שאתה מכוון את ההכרה ואת החושים החיצוניים שלך למנוחה באני הנעלה. לכן ותר על השיחות חסרות הערך האלו והמשך הלאה בחיפוש העצמי ובהגשמתו. במקום לספור את מספר העלים שעל העץ, נסה לאכול ישר את הפירות. נסה ליהנות מהנועם האין-סופי של העצמי על-ידי הגשמה. זוהי תבונה.
רק אלוהים קיים; העולם לא
רק ברהמן האין-סופי קיים באמת. שום דבר אחר לא קיים באמת. רק ברהמן, המוחלט, כמות לא מובחנת של סָטצִ'ידאַנָנדָה[57], קיים. הבריאה היא חלום. גם היקיצה היא חלום. הגוף הוא חלום. כל העולם הוא אי-אמת לחלוטין. העולם הזה לגמרי לא קיים. הנאות חושניות הן כמו גילויי חיבה לבנה של אישה עקרה בחלום. גן עדן, מוֹקשָׁה[58] והעולם הם לא יותר מאשר מילים, ממש כמו בנה של האישה העקרה.
הכל הוא אשליה גדולה. לא קיימים לא חלום ולא שינה עמוקה, לא גן עדן ולא שחרור. האמת היא שהכל הוא השלווה והנועם של האין-סוף. שום דבר כאן מעולם לא נולד, שום דבר כאן מעולם לא מת. הנושא של ההוראות והמטרה של כל התורות הם רק משחק של מילים או צלילים. האין-סוף שנמצא הן בפנים והן בחוץ מתגלה לעינינו כעולם הזה באמצעות חלל וזמן.
ברהמן מתגלה כעולם. העולם הוא לא יותר מרושם נראה. הוא כמו הנחש שבחבל, כמו מים שבחזיון תעתועים, כמו כחול השמים. הנחש מופיע בגלל בוּרותינו לגבי החבל. כאשר אנחנו מבינים שזהו חבל הנחש נעלם. העולם מתגלה בגלל בוּרותינו לגבי העצמי. הוא לא מופיע כאשר יש בנו ידע על אודות האַטְמָן[59].
כאשר האדם שוכח את העצמי מתגלה לפניו ברהמן בצורת העולם. כאשר האדם מצליח להתייצב באני העצמי שלו מתגלה העולם לפניו כברהמן.
דע את האמת
אם אתה מגיע לידע על העצמי, משמעות החיים מפסיקה להיות תעלומה. תבין בבהירות את שאלות הלמה והאיך לגבי היקום הזה. המטרה וההתקדמות בתוכנית של הדברים תהיה ברורה לך. תוכל להבין את כל הדברים שמעבר לתפישה כמו שתבין את התפוח שבכף ידך. פרוש. מדוט. צלול עמוק למעמקי לבך. תהיה לך מודעות למציאות, מציאות אחרת מאוד מהמציאות הניצפת, מציאות חסרת זמן, חסרת חלל, שאינה משתנה. תרגיש ותחווה שכל מה שנמצא מחוץ למציאות האחת האמיתית הזאת הוא לא יותר מאשר רושם נגלה, מאיה, הוא חלום. דע את האמת, את המוחלט. אתה ניצַלת. אתה משוחרר. אתה מואר. אתה חופשי. אתה יכול לדעת את ברהמן רק אם תהפוך לברהמן. להפוך לברהמן משמעו להזדהות בעצמך עם הטבע האלוהי – הנשמה הנעלה – שיוצרת את תמצית טבעך. היודע את ברהמן הופך להיות ברהמן. הנהר מתחבר לאוקיינוס ומתאחד עם האוקיינוס. הטיפה מתערבבת עם הים והופכת עמו
[1] אַטְמָן – Atman – ה-עצמי
[2] סָט – Sat – קיום מוחלט
[3] צִ'יט – Chit – תודעה
[4] אַנָנדָּה – Ananda – נועם
[5] אַקָשָה – Akasa – אֶתֶר, חָלָל
[6] שְשָה – Sesha – איזון, יתרה, מה שנשאר
[7] פּוּרוּשָה – Purusha – זכר; (תודעה טהורה הנתפסת כעיקרון האלוהי הזכרי, האֵל – המתרגם)
[8] צָ'אִיטָניָה – Chaitanya – תודעה טהורה
[9] גִּ'יוָוה – Jiva – הנשמה האינדיבידואלית
[10] בּהוּמָה – Bhuma – הבלתי-מותנה, האין-סוף הכביר, בְּרָהְמָן
[11] פָּרָה בְּרָהְמָן – Para Brahman – בְּרָהְמָן העילאי
[12] אַווִידְּיָה – Avidya – בוּרות
[13] בְּרָהְמָה-פָּרָיָאנָה – Brahma-parayana – מי שכל אמונתו ומבטחו בבְּרָהְמָן
[14] פּרָנָה – Prana – אנרגיית החיים
[15] בְּרָהְמָבְּהיאַסָה – Brahmabhyasa – תרגול מתמיד של ההרגשה של בְּרָהְמָה-בּהָוָונָה, שהכל הוא באמת אלוהי
[16] נִיאַנָבְּיָסָה – Jnanabhyasa – תרגול מתמיד כמו בְּרָהְמָבְּהיאַסָה של ההרגשה של בְּרָהְמָה-בּהָוָונָה, שהכל הוא באמת אלוהי
[17] בְּרָהְמָה-צִ'ינטָנָה – Brahma-chintana – חשיבה מתמדת על בְּרָהְמָן
[18] סָדהָנָה – Sadhana – תרגול רוחני
[19] רִיג וֵדָה – Rig Veda – אחת מארבעת הוֵדות
[20]דֶּוָוה – Deva – ישות אלוהית
[21] סָנקהיָה – Sankhya – שיטה בפילוסופיה ההינדית שנוסדה על ידי קָפִּילָה מוּני
[22] בְּרָהְמָן – Brahman – המציאות המוחלטת
[23]סָנקָלפָּה – Sankalpa – מחשבה, דמיון
[24] אִינדרָגָּ'לָה – Indrajala – קסם
[25] סָמוֹהָנָה-וִידיָה – Sammohana-vidya – המדע של כישוף שחור
[26] מָאיָה – Maya – הכוח המַשְׁלֶה של בְּרָהְמָן
[27] לִילָה – Lila – שעשוע אלוהי
[28] שָׁקטִי – Sakti – אנרגיה; האספקט הנקבי של האלוהות
[29] צָ'אִיטָניָה – Chaitanya – תודעה טהורה
[30] סְוָובּהָוָוה – Svabhava – הטבע האינדיווידואלי
[31] וִירָט סוָורוּפָּה – Virat Svarupa – היקום, הצורה הקוסמית של האלוהים
[32] אַקָשָה – Akasa – אֶתֶר, חָלָל
[33] פּרָנָה – Prana – אנרגיית החיים
[34] פּרָלָיָה – Pralaya – מבול, פירוק (תהליך התמוססות המציאות בין אם הפרטית או הקוסמית – המתרגם)
[35] סְוְודָגָּ'ה– Svedaja – הנולדים מזֵיעָה או לחות, חרקים, שרצים (המתרגם)
[36] אַגָּ'טי-וָדָּה – Ajati-Vada – אחת מתאוריות הבריאה
[37] סְרִישׁטִי-קרָמָה – Srishti-Krama – סדר הבריאה
[38] סָמסקָרָה – Samskara – רושם בתת-המודע
[39] סָדהָנָה – Sadhana – תרגול רוחני
[40] סָמָדהִי – Samadhi – תודעת-על
[41] וִיקשְׁפָּה-שָׁקטִי – Vikshepa Sakti – מילולית – כוח טלטלת ההכרה, הכוח להקרין אשליה (המתרגם)
[42] גָּ'גרָט – Jagrat – מצב הערות
[43] סוָופּנָה – Svapna – חלום
[44] שׂרוּטִי – Sruti – כתב-קודש שהתקבל בהתגלות
[45] מָנוֹמָטרָם גָּ'גָּט – Manomatram Jagat – העולם מופיע בגלל ההכרה
[46] מָנאַה קָלפִּיטָם גָּ'גָּט – Manah Kalpitam Jagat – העולם הוא יצירה מנטלית
[47] מָנָס – Manas – הכרה
[48] אִישוָורָה – Isvara – האלוהים
[49] גִּ'יוָוה – Jiva – הנשמה האינדיבידואלית
[50] אַטמָה-סָנקָלפָה – Atma-Sankalpa – רצון האַטְמָן
[51] אַווִידְּיָה – Avidya – בוּרות
[52] סָמסָרָה – Samsara – מעגל הלידה והמוות
[53] שָׁסטרָה – Sastra – כתב-קודש
[54] אַצָ'ריָה – Acharya – מורה, מסטר רוחני
[55] מָאוּגָּ'ה – Mauja – רצון מתוק
[56] לִילָה-וִילָסָה – Lila-vilasa – ההוד של השעשוע האלוהי
[57] סָטצִ'ידאַנָנדָה – Satchidananda – קיום מוחלט, ידע מוחלט, נועם מוחלט
[58]מוֹקשָׁה – Moksha – שחרור, חירות רוחנית
[59] אַטְמָן – Atman – ה-עצמי